זהו אחד הפערים התזונתיים הגדולים בישראל, וגם אחד הקלים ביותר לתיקון. מטה-אנליזה רחבה בכתב העת Lancet משנת 2019, שריכזה 185 מחקרים פרוספקטיביים ו-58 מחקרים אקראיים, מצאה ירידה של 15%–30% בתמותה הכללית ובתמותה ממחלות לב בקרב אנשים שצורכים הרבה סיבים. לכן שווה להבין בדיוק מה הם, כמה צריך, ואיך מגיעים לשם בלי לשנות את כל התפריט.

מה זה סיבים תזונתיים?

סיבים תזונתיים (Dietary Fiber) הם פחמימות מהצומח שהגוף שלנו פשוט לא יודע לפרק. הם פולימרים של סוכרים שהקשרים ביניהם עמידים בפני אנזימי העיכול האנושיים, בתוספת ליגנין שאינו פחמימה כלל. כלומר, בניגוד לעמילן או לסוכר, הסיבים חוצים את הקיבה ואת המעי הדק כמעט ללא שינוי.

חשבו עליהם כמו על מטען שממשיך היישר אל התחנה האחרונה, המעי הגס. שם מחכה לו קהל של טריליוני חיידקים, והם דווקא כן יודעים לפרק אותו.

סיבים מסיסים וסיבים לא מסיסים

ההבחנה החשובה ביותר היא בין שני סוגים שפועלים במנגנונים שונים לגמרי.

סיבים מסיסים: פקטין, בטא-גלוקן, פסיליום וגלוקומנאן סופגים מים ויוצרים ג'ל סמיך. הג'ל הזה מאט את התרוקנות הקיבה, מאט את ספיגת הגלוקוז וקושר חומצות מרה. כתוצאה מכך הכבד צריך לייצר חומצות מרה חדשות מכולסטרול, ורמות ה-LDL בדם יורדות.

סיבים לא מסיסים: צלולוז, המיצלולוז, ליגנין וסובין חיטה אינם מתמוססים אלא סופחים מים פיזית. הם מגדילים את נפח הצואה, מרככים אותה ומקצרים את זמן המעבר במעי.

חומצות שומן קצרות שרשרת: איך הסיבים מזינים את המעי

כשחיידקי המעי מתססים סיבים מסיסים, הם מייצרים חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA): אצטט, פרופיונט ובוטירט. הבוטירט הוא מקור האנרגיה העיקרי של תאי רירית המעי הגס, ולכן הוא תומך ישירות בשלמות מחסום המעי. במילים אחרות, אנחנו לא מזינים רק את עצמנו אלא גם את החיידקים שמזינים אותנו בחזרה.

למה סיבים תזונתיים כל כך חשובים?

1. ויסות פעילות המעי: הגדלת נפח הצואה, ריכוכה וקיצור זמן המעבר. לכן זהו הפתרון הראשון והיעיל ביותר לעצירות.
2. הזנת המיקרוביוטה: אספקת מצע לחיידקים מועילים והגדלת המגוון החיידקי, שמשמש סמן מרכזי לבריאות המעי.
3. שמירה על מחסום המעי: הבוטירט מחזק את הקשרים ההדוקים בין תאי האפיתל, ולכן פחות רכיבים דלקתיים עוברים אל הדם.
4. הורדת כולסטרול: 3 גרם בטא-גלוקן ביום מורידים LDL בכ-0.25 מילימול לליטר, כלומר בכ-10 מ"ג/ד"ל. לפיכך גם EFSA האירופי וגם ה-FDA האמריקאי אישרו לו הצהרת בריאות רשמית.
5. ייצוב סוכר בדם: האטת ספיגת הגלוקוז משטחת את עקומת הסוכר אחרי הארוחה, וכתוצאה מכך הרגישות לאינסולין משתפרת.
6. שובע וויסות משקל: נפח גדול יותר, לעיסה ממושכת והשפעה על הורמוני השובע GLP-1 ו-PYY.
7. הפחתת סיכון לסרטן המעי הגס: לפי מטה-אנליזה בכתב העת BMJ, כל 10 גרם סיבים נוספים ביום קשורים בירידה של כ-10% בסיכון, בעיקר כשמדובר בסיבי דגנים.
8. תמיכה במערכת החיסון: כ-70% מתאי החיסון יושבים סביב המעי, ולכן מיקרוביוטה שמקבלת מספיק סיבים משפיעה גם על ויסות התגובה החיסונית.

מי בסיכון לחוסר סיבים תזונתיים?

• צרכני תזונה מעובדת: קמח לבן, אורז לבן, פסטה לבנה ומזון אולטרה-מעובד כמעט נטולי סיבים, ולכן הצריכה היומית צונחת.
• מי שמקפיד על דיאטה דלת פחמימה או קטוגנית: הימנעות מקטניות, מדגנים מלאים ומפירות מורידה את הצריכה לעיתים מתחת ל-10 גרם ביום.
• קשישים: ירידה בתיאבון, קושי בלעיסה ופעילות גופנית מועטה פועלים כאן יחד. אכן, בסקר מב"ת זהב של משרד הבריאות רק כרבע מבני 65 ומעלה הגיעו להמלצה.
• גברים: הצורך שלהם גבוה יותר, 38 גרם ביום, ולכן הפער גדול יותר. רק 11% מגיעים ליעד.
• ילדים ובני נוער: העדפה ברורה למזון לבן ומעובד, ומכאן שיעורי העצירות הגבוהים בגיל הזה.
• נשים בהריון: לחץ מכני על המעי, השפעת פרוגסטרון על תנועתיות המעי ותוספי ברזל, ולכן העצירות שכיחה מאוד בתקופה הזאת.
• אנשים עם מעי רגיש (IBS): רבים מצמצמים סיבים בגלל נפיחות, ובמקום לבחור את סוג הסיב המתאים הם נשארים בחוסר ממושך.
• אחרי ניתוח בריאטרי: נפח קיבה קטן מגביל מזונות נפחיים, ולכן קשה להגיע לכמות דרך המזון לבדו.

הפרדוקס הישראלי

התזונה הישראלית בנויה על חומוס, פול, עדשים, שעועית, טחינה וסלטים, כלומר על מזונות עשירים בסיבים שזמינים כל השנה. למרות זאת שיעורי ההגעה להמלצה נמוכים. הסיבה פשוטה: הקטניות ירדו מהמנה העיקרית לתפקיד של תוספת קטנה, ובמקומן הגיעו לחם לבן, אורז לבן ופסטה.

סימני חוסר סיבים תזונתיים

סימנים מוקדמים

• עצירות, יציאות קשות או פחות משלוש יציאות בשבוע
• מאמץ ביציאה ותחושת התרוקנות לא מלאה
• רעב שחוזר זמן קצר אחרי ארוחה וקושי להגיע לשובע
• נפילות אנרגיה וישנוניות אחרי ארוחות עתירות פחמימות
• נפיחות וגזים, דווקא בגלל מיקרוביוטה לא מאוזנת
• תיאבון מוגבר למתוקים

סימנים מתקדמים

• טחורים וסדקים אנאליים בעקבות מאמץ כרוני ביציאה
• מחלת סעיפי המעי (דיברטיקולוזיס) ודלקת סעיפים (דיברטיקוליטיס)
• עלייה בערכי LDL ובכולסטרול הכללי
• החמרה בעמידות לאינסולין ובערכי HbA1c
• עלייה במשקל ובהיקף המותניים
• ירידה במגוון המיקרוביוטה, שקשורה בדלקת כרונית נמוכת דרגה
• סיכון מוגבר לאורך שנים לסוכרת סוג 2, למחלת לב כלילית ולסרטן המעי הגס

בדיקות דם ומעקב: איך מודדים סיבים תזונתיים?

חשוב להבהיר נקודה אחת: אין בדיקת דם לרמת סיבים תזונתיים. בניגוד לוויטמין D או B12, הסיבים אינם עוברים למחזור הדם ואי אפשר למדוד אותם בו. לכן מעריכים את הצריכה דרך יומן אכילה של שלושה ימים, ואילו הרופא עוקב דרך סמנים עקיפים שהסיבים משפיעים עליהם.

• פרופיל שומנים בדם: תקין הוא LDL מתחת ל-100 מ"ג/ד"ל וכולסטרול כללי מתחת ל-200 מ"ג/ד"ל. כדאי לבדוק פעם בשנה, וגם שלושה חודשים אחרי הגדלת צריכת סיבים מסיסים כדי לראות שינוי.
• גלוקוז בצום ו-HbA1c: תקין הוא 70–99 מ"ג/ד"ל ו-HbA1c מתחת ל-5.7%. בנוסף, הטווח האופטימלי הוא 80–90 מ"ג/ד"ל ו-HbA1c מתחת ל-5.4%.
• CRP רגיש (hs-CRP): תקין מתחת ל-3 מ"ג/ליטר, אופטימלי מתחת ל-1 מ"ג/ליטר.
• סקירה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס: בדיקת דם סמוי בצואה מגיל 50, ומוקדם יותר בסיפור משפחתי, לפי הנחיית הרופא.
• סולם בריסטול: הכלי הביתי הפשוט ביותר. טיפוסים 3–4 מעידים על מעבר תקין במעי.

מקורות מזון: טבלת סיבים תזונתיים ל-100 גרם

הערכים לפי USDA FoodData Central, ל-100 גרם, ביחס לצריכה יומית של 30 גרם.

לפי מנה ריאלית

הטבלה מטעה מעט, כי קטניות ודגנים מבושלים סופגים הרבה מים. לכן כדאי להסתכל גם על מנה אמיתית: כוס חומוס מבושל (כ-160 גרם) מספקת כ-12 גרם סיבים, וכוס עדשים מבושלות (כ-200 גרם) מספקת כ-16 גרם. כלומר, מנת קטניות אחת ביום סוגרת כמעט חצי מהיעד, ובדרך היא תורמת גם לצריכת חלבון היומית.

יום ישראלי שמגיע ל-30 גרם

דייסת שיבולת שועל מ-40 גרם פתיתים, עם כף זרעי צ'יה ותפוח עם הקליפה, מספקת כ-12 גרם בבוקר. מנת חומוס עם טחינה ולחם מחיטה מלאה בצהריים מוסיפה כ-13 גרם. סלט ירקות גדול עם שקדים בערב מוסיף כ-6 גרם. בסך הכול כ-31 גרם, בלי שום מאמץ מיוחד.

תוספי סיבים תזונתיים: מה עובד ומה מנפח

תוספים אינם תחליף למזון מלא, מאחר שמזון עשיר בסיבים מגיע בחבילה אחת עם ויטמינים, מינרלים, פוליפנולים וחלבון. עם זאת, לפעמים תוסף מגשר על פער אמיתי.

• פסיליום (Psyllium husk): בעל בסיס הראיות החזק ביותר. הוא סיב מסיס צמיגי שהחיידקים כמעט אינם מתססים, ולכן הוא מייצר מעט מאוד גזים. פסיליום מווסת גם עצירות וגם שלשול, מוריד LDL ומשפר איזון סוכר. מינון נפוץ: 5–10 גרם ליום, וכדאי לפצל לשתי מנות עם כוס מים מלאה לכל אחת.
• בטא-גלוקן משיבולת שועל או שעורה: 3 גרם ביום להורדת כולסטרול, עם הצהרת בריאות רשמית. אפשר להשיג אותו גם מהמזון, אם כי הדבר דורש כ-70–80 גרם שיבולת שועל יבשה ביום.
• אינולין ו-FOS: פרה-ביוטיקה מצוינת שמעלה ביפידובקטריה. לעומת זאת, האינולין הוא FODMAP מובהק שמעורר נפיחות וכאבי בטן, ולכן הוא אינו מתאים למי שסובל מ-IBS.
• מתיל-צלולוז: סיב צמיגי שחיידקי המעי אינם מתססים כלל, ומכאן שהוא מייצר אפס גזים. חסרונו: הוא אינו פרה-ביוטי.
• גלוקומנאן מקונג'אק: צמיגות גבוהה מאוד, ומחקרים בדקו אותו לשובע ולירידה במשקל. אזהרה חשובה: חובה ליטול עם הרבה מים, כי התנפחות בוושט עלולה לגרום לחסימה.
• סובין חיטה: זול ויעיל להגדלת נפח, אבל הוא עלול לגרות מעי רגיש.

כמה סיבים תזונתיים צריך ביום? מינון לפי גיל ומין

הערכים הם Adequate Intake לפי ה-Institute of Medicine.

כלל אצבע חלופי: 14 גרם סיבים לכל 1,000 קלוריות בתפריט. ואם המספרים מבלבלים, זכרו יעד אחד: 30 גרם ביום. במחקר אקראי בן שנה מ-Annals of Internal Medicine, היעד הפשוט הזה לבדו הביא לירידה במשקל, לשיפור בלחץ הדם ולשיפור ברגישות לאינסולין בקרב אנשים עם תסמונת מטבולית.

טיפים מעשיים להעלאת סיבים תזונתיים

• עלו בהדרגה: תוספת של כ-5 גרם בשבוע. קפיצה חדה מ-15 ל-35 גרם ביום כמעט תמיד מסתיימת בנפיחות ובגזים.
• מים הם חלק מהמרשם: הסיב זקוק לנוזלים כדי ליצור נפח וג'ל. העלאת סיבים בלי העלאת שתייה מחמירה עצירות במקום לפתור אותה.
• החליפו במקום להוסיף: לחם מחיטה מלאה במקום לבן, אורז מלא במקום לבן, ופרי שלם עם הקליפה במקום מיץ. דרך אגב, הפרי השלם מספק גם אשלגן שהמיץ מדלל.
• הפכו קטנייה למנה עיקרית: מרק עדשים, תבשיל שעועית או קציצות חומוס פעמיים בשבוע משנים את התמונה לגמרי.
• הפרידו מתרופות: קחו תוסף סיבים שעה לפני או שעתיים אחרי תרופות קבועות. הדבר קריטי במיוחד עם לבותירוקסין (אלטרוקסין ויוטירוקס), דיגוקסין, ליתיום וקרבמזפין.
• ברזל וסיבים: פיטאט קושר ברזל ואבץ, ולכן כדאי להפריד תוסף ברזל מארוחה עתירת סיבים בשעתיים. השריית קטניות, הנבטה ואפייה במחמצת מפחיתות פיטאט משמעותית.
• מעי רגיש: העדיפו פסיליום או מתיל-צלולוז על פני אינולין, כי הראשונים מייצרים הרבה פחות גזים.
• תנועה עוזרת: הליכה יומית מגבירה את תנועתיות המעי ומשלימה את פעולת הסיבים.
• היזהרו בעודף: מעל 50 גרם ביום מופיעים לרוב נפיחות, כאבי בטן ותחושת מלאות מוקדמת. ה-Institute of Medicine לא קבע גבול עליון בטוח לסיבים ממזון מלא, אך אצל ילדים עודף עלול להפחית את האנרגיה שהם צריכים לגדילה.
• מי שצריך זהירות מיוחדת: אנשים עם היצרות במעי, מחלת מעי דלקתית פעילה, גסטרופרזיס או קושי בבליעה צריכים להתייעץ עם רופא לפני כל שינוי.

שאלות נפוצות על סיבים תזונתיים

כמה סיבים תזונתיים צריך ביום?

גברים עד גיל 50 צריכים 38 גרם ביום, נשים עד גיל 50 צריכות 25 גרם, ומגיל 51 הכמויות יורדות ל-30 ו-21 גרם בהתאמה. יעד פרקטי אחד שקל לזכור הוא 30 גרם ביום לכל מבוגר.

מהם המזונות העשירים ביותר בסיבים תזונתיים?

סובין חיטה מוביל עם 42.8 גרם ל-100 גרם, ואחריו זרעי צ'יה עם 34.4 גרם וזרעי פשתן עם 27.3 גרם. מנגד, במנות ריאליות הקטניות מנצחות: כוס עדשים מבושלות מספקת כ-16 גרם, כלומר יותר מכף צ'יה.

האם סיבים תזונתיים עוזרים לעצירות?

כן, אך התנאי הוא נוזלים. סיבים לא מסיסים מגדילים את נפח הצואה וסיבים מסיסים מרככים אותה, ואולם בלי שתייה מספקת התוצאה עלולה להיות הפוכה. לכן מעלים את הסיבים ואת המים יחד.

העליתי סיבים ומים והעצירות ממשיכה, מה עוד כדאי לבדוק?

ראשית, בדקו תרופות ותוספים שמאטים את המעי, כגון תוספי ברזל, תוספי סידן ומשככי כאבים אופיואידיים. שנית, כדאי לבדוק את תפקוד בלוטת התריס ואת רמות המגנזיום, משום ששניהם משפיעים ישירות על תנועתיות המעי. אם המצב נמשך מעל שבועיים, פנו לרופא.

האם סיבים תזונתיים פוגעים בספיגת ברזל ואבץ?

הפיטאט שבקטניות ובדגנים מלאים קושר ברזל ואבץ ומפחית את ספיגתם. עם זאת, השריה, הנבטה, אפייה במחמצת ותוספת ויטמין C בארוחה מקטינות את ההשפעה מאוד. בפועל, מי שנוטל תוסף ברזל צריך רק להפריד אותו בשעתיים מהארוחה העתירה בסיבים.

האם אפשר לצרוך יותר מדי סיבים תזונתיים?

מעל 50 גרם ביום מופיעים בדרך כלל נפיחות, גזים וכאבי בטן, ולעיתים גם ירידה בספיגת מינרלים. אצל ילדים עודף נפח עלול להוריד את כמות האנרגיה שהילד צריך לגדילה, ולכן שם כדאי להישאר בטווח ההמלצה.

סיכום

סיבים תזונתיים אינם ויטמין נוצץ ואין להם בדיקת דם שמדליקה נורה אדומה. ובכל זאת, מעטים הרכיבים התזונתיים שהראיות לגביהם כה חזקות: ירידה בתמותה, פחות מחלות לב, פחות סוכרת ופחות סרטן מעי גס. הפער בישראל עצום, כי תשעה מתוך עשרה גברים אינם מגיעים ליעד, למרות שהמטבח המקומי מלא בקטניות, בטחינה ובירקות.

הבשורה הטובה היא שהתיקון פשוט ולא דורש תוספים יקרים. המלצות התזונה של משרד הבריאות ממקמות ירקות, פירות, דגנים מלאים וקטניות בבסיס התפריט היומי. התחילו במנת קטניות יומית, החליפו לחם ואורז לגרסה המלאה, הוסיפו כף צ'יה לבוקר והקפידו לשתות. תוך שבועיים תרגישו את ההבדל במעי, ותוך שלושה חודשים אפשר יהיה לראות אותו גם בבדיקות הדם. לסיכום, כדאי לעשות פרופיל שומנים וגלוקוז בצום לפני ואחרי, ולעשות זאת בליווי רופא או דיאטן.

הערת אחריות: המידע במאמר זה הוא למטרות חינוכיות בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. לפני תחילת נטילת תוספי תזונה או שינוי בתזונה, יש להתייעץ עם רופא או דיאטן/ית מוסמך/ת.

הפוסט סיבים תזונתיים – הרכיב שכמעט אף ישראלי לא צורך מספיק ממנו הופיע לראשונה ב-בריא-לי.

כן כן, אבות המזון אלו הם האמא והאבא של האוכל.
אלו שבלעדיהם לא היה מתקיים ולא היינו מתקיימים אנחנו, לפחות לא כפי שהיינו רוצים …

מיהם אבות המזון וכמה כדאי לצרוך מכל אחד מהם?

עקרונית עוד כילדה, לימדו אותי בבית הספר שאבות המזון חשובים כולם לקיומנו התקין. ובכל זאת, יש מי שמנסה לאתגר את הטענה הזו היום. אסביר ואנמק: אבות המזון הם הפחמימות, החלבונים והשומנים. 

בכל מה שאנו אוכלים הם קיימים, כולם או חלקם, באחוזים משתנים. למשל: הסוכר הטהור הוא פחמימה טהורה, הבשר מכיל שומן אך גם חלבון בכמות גדולה וכך הלאה …

ישנם זרמים מאוד טרנדיים בימינו אנו שלא מסכימים עם הטענה כי כל אלו חשובים לנו. 

אז למה יש ויכוח על אבות המזון?

קחו למשל את הדיאטה הקטוגנית: זהו זרם נפוץ למדי בעולם. הוא גורס כי התזונה צריכה להתבסס על שומן, פחות ממנו חלבון וכמעט ללא פחמימות. על אף הקושי שבהימנעות מפחמימות, הזרם הזה טרנדי. מאחר ופשוט מאוד, הוא מאפשר ירידה מהירה במשקל. 
כזו שאנשים מעוניינים להשיג לקראת הקיץ, לקראת החופשה הבאה עליהם לטובה ועוד ועוד. או כמו שאומרים ״כל האמצעים כשרים״.
אבל, חשוב להבין שהתזונה הקטוגנית שמה את הגוף שלנו בסטרס לא פשוט. היא מונעת ממי שנוקט בה פחמימות כמעט לחלוטין.
כדי להסביר את כוונתי אני חייבת קצת (טיפונת – מבטיחה) להתייחס לתהליכים תאיים בגופנו.

נתחיל מהפחמימות:

הפחמימה הפשוטה ביותר היא החד-סוכר מונוסכריד. הנפוץ בגופנו – הגלוקוז (Glucose). 

מונוסכריד הוא למעשה מולקולה אחת של פחמימה. היא אינה יכולה להתפרק מעבר לכך ליחידות קטנות יותר של פחמימות. ישנם גם דיסכרידים (שתי מולקולות פחמימה הקשורות זו בזו) ופוליסכרידים ועליהם לא נרחיב כרגע.
הגלוקוז חיוני לנו ליצירת אנרגיה. כשאני אומרת אנרגיה ברמה התאית, אני מתכוונת למולקולה ששמה ATP. היא חיונית להפעלה של משאבות תאיות, תעלות בממברנה של תאים, ולמעשה כלל התהליכים בגופנו דורשים אנרגיה.

המוח שלנו צורך גלוקוז, והרבה ממנו. הוא גם לא צריך שום מתווכים שיכניסו את הגלוקוז לתוך תאי המוח. אך השריר הרצוני, השומן והכבד זקוקים לאינסולין – הורמון שהלבלב מייצר. האינסולין מפעיל תעלות מיוחדות לגלוקוז בתאים האלו. כך כשהאינסולין בדם עולה – יש יותר כניסה של גלוקוז לתאי השריר, השומן והכבד. (בסכרת מסוג 2, ״מבוגרים״ אנחנו קוראים לה למרות המינוח הלא מדויק בעליל. ישנה עמידות לאינסולין – רמתו גבוהה אבל הוא לא מצליח להכניס את הגלוקוז לתאים. כך למרות שיש סוכר בדם, התאים ״רעבים״ לגלוקוז). 

כאשר הגלוקוז נכנס לדם הוא עובר תהליך ששמו גליקוליזה. בסיום הגליקוליזה התהליך יוצר מולקולה ששמה פירובאט. היא אבן בניין ליצירת פחמימות חזרה, שומן ואף חלבון.

הפירובאט ממשיכה לייצור אנרגיה: אם יש מספיק חמצן בתאים היא תלך לתהליך תלוי חמצן עם תוצרת מסוימת. אם אין מספיק חמצן היא תלך לייצור מולקולה אחרת. זו החומצה הלקטית שכולנו מכירים משרירים תפוסים אחרי פעילות גופנית..

למה הגוף שלנו כל כך צריך גלוקוז?

כל זה נועד לפרט לכם כמה הגוף שלנו בנוי ושואף לקבל גלוקוז. מי שבנה את המכונה המופלאה שאנחנו התכוון כנראה שגלוקוז יכנס (כמה צריך להכנס נרחיב בהמשך..) וישמש לאנרגיה.

אם לא שכנעתי אתכם עד כה, אוסיף ואציין: כשאנחנו צמים, כלומר לא צורכים גלוקוז, הגוף מפריש הורמונים. הורמונים אלו נוגדים את פעולתו של האינסולין. מטרתם להעלות את רמת הגלוקוז בדמנו. גלוקגון למשל. הם עושים את זה ע״י מניעת הכניסה של גלוקוז לתאים. בנוסף, הם מעלים את פירוק מחסני הסוכר בכבד כדי לשחרר גלוקוז לדם.

בלי גלוקוז המוח שלנו צועק הצילו!

בדיאטה הקטוגנית האדם בעצם צם. הגוף לא צורך מספיק גלוקוז, ולכן עולים אותם הורמונים. מטרתם להעלות את רמת הגלוקוז בדם, בפרט עבור המוח שלנו. אחד מהם הוא הגלוקגון, כפי שפירטתי קודם. אך ישנו גם הקורטיזול, הורמון הסטרס האולטימטיבי. הקורטיזול מפעיל בגופנו סוג של אזעקה ומתריע בפני מערכות רבות כי רמת הכוננות עלתה. לאורך זמן, לקורטיזול יש השפעות הרות גורל כשרמתו עולה. למשל: סכרת! וזה ממש ממש לא הכל.

אז עכשיו כשהשתכנענו שפחמימות זה חשוב (עד גבול מסוים כמובן), נרחיב על סוגי הפחמימות במזון שלנו:

פחמימות פשוטות

אלו כוללות מונוסכרידים ודיסכרידים (זוכרים?) כלומר: סוכרים פשוטים. פעולת הפירוק שלהם במעי, אם בכלל, קצרה ולכן הן מביאות לעלייה מהירה של הסוכר בדם. כמו שהוא עולה מהר, כך הוא יורד מהר ותחושת השובע קצרה. 

לא רק שתחושת השובע קצרה, בד״כ נרצה עוד. למה? הסוכר עולה מהר, והרבה, האינסולין עולה גם מהר והרבה. האינסולין מביא לכניסה של גלוקוז לתאים במהירות. הסוכר יורד בדם כתוצאה מכך, אבל האינסולין שנשאר גורם לנו לרצות עוד סוכר. הרי הרבה אינסולין וקצת גלוקוז בדם זה כמו גז בניוטרל..

איפה תמצאו את הסוכרים הפשוטים? בסוכר הממתיק, בדבש, בממתקים …

פחמימות מורכבות

פוליסכרידים, שרשרת ארוכה של סוכרים פשוטים שמתחברים זה לזה. פעולת הפירוק כאן ארוכה יותר. במעי הגוף סופג את הסוכרים הפשוטים, ולכן צריך לפרק את כל השרשרת..
מכאן, שהגוף יספוג את הסוכר ויעלה בדם אחרי פרק זמן ארוך יותר וגם באופן הדרגתי יותר. בהתאם לסוכר, באותו האופן יעלה גם האינסולין ותחושת השובע תהיה יותר ממושכת.

איפה תמצאו פחמימות מורכבות? באורז, בפסטה, בלחם, בקיצור בדגן.

פחמימות מורכבות מלאות:

הרבה אנשים שפגשתי לאורך הדרך יודעים ומיישמים: ״קמח מלא עדיף על לבן״, לא כולם יודעים למה.

הפחמימה המלאה מכילה את הקליפה של הדגן ולא רק את הנבטים עצמם. הקליפה מכילה המון ויטמינים ומינרליים. כשאנחנו מאבדים אותה אנחנו מקבלים נטו פחמימה, בלי התוספות המשובחות הללו. לכן דגן מלא עדיף על זה שאינו מלא.

פרט לויטמינים והמינרליים, בדגן המלא יש גם סיבים תזונתיים. אלו מולקולות שהגוף שלנו אינו יודע לפרק. הם רק עוברים במעי, סופחים מים והופכים את המזון לגוש גדול עשיר בנוזלים. הגוש עובר לו לאיטו בצינור העיכול שלנו ומביא לעיכול איטי והדרגתי ולתחושת שובע. בנוסף, הנוזלים במעי שבסוף יוצאים ממנו מסייעים בעצירות.

עד כאן פינתנו הכללית על פחמימות ו״בשיעור הבא ילדים״ נדבר קצת על שומנים J

הערת אחריות: המידע במאמר זה הוא למטרות חינוכיות בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או המלצה לטיפול. לפני תחילת נטילת תוספי תזונה או שינוי בתזונה, יש להתייעץ עם רופא או דיאטן/ית מוסמך/ת.

הפוסט אבות המזון – חלק א׳ – פחמימה הופיע לראשונה ב-בריא-לי.